האפריטיפים התפתחו בערך באותה התקופה בה צצו ראשוני הליקרים, וגם הם יוצרו מכהילים שתובלו במגוון צמחי מרפא.
בניגוד לליקרים, ראשוני האפריטיפים יוצרו על בסיס יין )ולא על בסיס תזקיק(, וכן היה נהוג שלא להמתיקם משום שהם יועדו לשתייה לפני הסעודה, וכבר אז היה ידוע שמתיקות מדכאת את התיאבון.
מקור המילה "אפריטיף" ) Aperitif ( בלטינית: "אפרטיו/אפריטו" Apertio\Aperito( ( משמעותן "פתיחה", ומכאן נגזר "אפריטיף" כשם כולל לכל המשקאות שנהוג היה לשתות לפני הסעודה לצד מתאבנים )מאכלים מעוררי תיאבון(.
במקומות שונים בעולם נהוגים משקאות אפריטיפים שונים:
בארה"ב מקובל לשתות קוקטיילים עדינים, מרירים או חמוצים; באירופה נחשבים לאפריטיפים קלאסיים יינות מכוהלים או מתובלים וכמובן שמפניה; ובארצות אגן הים התיכון תזקיקים מתובלים באניס ומדוללים במים הם האפריטיפים המסורתיים.
הגדרת משקאות האפריטיף היא כללית מאוד, אם כן, אולם לכל האפריטיפים שתי תכונות בסיסיות:
יובש - תכולת ממתיקים נמוכה
משום שמתיקות מדכאת את התיאבון ומטשטשת את רגישות החיך לטעמים עדינים.
תכולת אלכוהול נמוכה
למניעת שכרות בקרב הסועדים השותים על בטן ריקה. משקאות האניס לכאורה יוצאים מהכלל, אך בדיוק מסיבה זו נהוג להגישם מדוללם במים. משקאות האפריטיף נתפסים כמשקאות קלאסיים, משום שמלכתחילה יועדו לשתייה לפני הארוחה, באופן שמחדד את תכונותיהם מעוררות התיאבון. הגשתם באופן שונה (עם תוספי משקאות קלים ממותקים, או שילובם בקוקטיילים) כרוכה בויתור על אפיוניהם האפריטיפיים הייחודיים עד כדי הוצאתם אל מחוץ לקטגוריה.